המבנה המשוחזר בו שוכנות המרחצאות ממוקם בקאטו פאפוס, צפון-מזרחית למסגד העיר, ובנייתו מוערכת מסוף המאה ה-14 עד תחילת המאה ה-15. בתחילת הכיבוש הטורקי המבנה שוחזר וחלק מהקשתות החצי עגולות הוחלפו בכיפות. נראה שהוא היווה חלק ממבנה גדול יותר והיה מורכב משני חדרים גדולים עם כיפה ושתי קשתות חצי עגולות קטנות יותר, שנבנו ליד הלובי. מכיוון שבחדרי האמבטיה לא היו חלונות, החלק הפנימי היו מואר באור יום שחדר מבעד לכיפה, ועדיין ניתן לראות את פתחיו המכוסים בזכוכית.

על פי הסטנדרטים הביזנטיים והרומיים, המרחצאות הופעלו על ידי מערכת חימום באש. מערכת זו התבססה לרוב על חללים תת קרקעיים, מתחת לרצפות, ונוצרה על ידי הגבהת הרצפות והנחתן על עמודי לבנים. מבנה זה אפשר סחרור של גזים חמים שנוצרו משריפת עץ בתנור במיוחד. כך, דרך צינורות שהוטמעו בקירות, הגיעו הגזים לחלל החדרים. מערכת הבעירה העלתה את טמפרטורת הרצפה בצורה ניכרת, מה שהביא להתאדות מים במהלך הרחצה ויצירת אמבט אדים. מסיבה זו, נדרשו המבקרים לנעול כפכפי עץ גבוהים וזאת כדי לשמור על כפות רגליהם בעת הליכה על המשטחים החמים.

במהלך פעולת האמבט, האש בכבשן דלקה ללא הפסקה מכיוון שהיה צורך לחמם לא רק את החדרים, אלא גם המים עבור המתרחצים. המים הועברו דרך צינורות חימר מדוד הנחושת אל התנור ומשם לברזים, שעקבותיהם נראים כיום בחדרי האמבטיה. מתחתיהם היו לרוב שקתות.